לזכרה של יעל לוי חזן, שתרגמה פה את פאט פארקר, מתוך כושילאמאשלהם בהוצאת רעב

מפעל הפיס פרסם הבוקר את הרשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר, והיא כוללת כמה ספרים מעניינים ביותר.
את הרשימה המלאה תמצאו אצל ירין בקורא בספרים.
ולהמלצותיי: אהבתי את "קום קרא" של שמעון אדף, גו שימון! גם ל"שטוקהולם" של נעה ידלין מגיעים פרסים לרוב, "לרגל עבור מקום אחר" של אורין מוריס הוא אחד הטקסטים יוצאי הדופן והמסקרנים שקראתי השנה.
לא קראתי עדיין אבל מתה לקרוא את "כי גי" של סמי ברדוגו אהוב לבי, את "אלמוניות" של אגור שיף (אם לא קראתן את "המאחרים" – מומלץ בחום), ולא מתה אבל בהחלט מתכננת על "סופה של אליס" של גלית דהן קרליבך ועל "פרקי מכונות" של סלין אסייג.
קראתן? ספרו!

השבוע הלכנו לבקר בבועה האהובה עלי בעולם, סיפור פשוט, ומצאנו את הספר ״לצאת מהכלל – אנרכיה, המדריך לילדים״. הוא פשוט וחמוד ומכיל כמה עקרונות בסיסיים ביותר. לא בטוח כמה הורים יאהבו אותו, אבל זה גם לא ממש משנה. חפשו אותו. או שלא, עשו מה שאתם רוצים!

לצאת מהכלל – אנרכיה לילדים / ג'ון סוון וג'נה כריסטי, הכול שקרים

כבר כמה שנים שמדברות סביבי המון על ״קטנטנה בגינה״. על האיורים של ולי מינצי יש קונצנזוס, הם נהדרים. על השירים של גלית ראב״ד שמעתי כאלה שאמרו שיש ויש אבל הרוב המוחץ מעריץ. אז הנה, מצאנו בספריה עותק ולקחנו הביתה והצטרפנו לעדות המעריצות. פשוטים, יפים, כובשים. יש פה ושם שיר פחות מוצלח ואני קצת מבולבלת מהשינוי בנקודת המבט שחל מדי פעם, אבל מעבר לזה מדובר בקלאסיקה מיידית מוצדקת לגיל הרך.

בתמונה: אחד השירים הכי יפים שיביא איתו את החורף אינשאלללללה פלוס יד אוהבת שהתעקשה להחזיק את הספר כשאני מצלמת.

קטנטנה בגינה / גלית ראב"ד, איורים: ולי מינצי, כנרת זמורה ביתן

גילוי מסעיר על הבוקר! את ״מהמ״ של אנה הרמן אני מכירה מרמוריון כפרה על ראשו היפה.

שמעתן שג'ורג' סונדרס קיבל את פרס המאן בוקר? אם אתן בקטע של סיפורים קצרים – ממליצה בחום רב על "עשרה בדצמבר" שלו, שיצא בכתר ספרים. הוא נפלא.

הנה ביקורת שכתבתי עליו בזמנו במאקו, וכאן פורסם סיפור מתוך הספר.

את איגוד אנשי ספר כבר הכרתן?

כל העוסקות במלאכה – יאללה הצטרפו! שימו לב לתעריפון המשובח שהאיגוד אירגן ולאינדקס שנקווה שיביא לנו שלל עבודות.
הנה כאן הדף שלי

רק התחלתי לקרוא את הגיליון האחרון של הו, כתב-עת לספרות וכבר אני מוצאת את עצמי רוצה לסמן שם כל כך הרבה משפטים מעוררי מחשבה והשראה. דעו לכן שממש כדאי לרכוש עותק בחנויות העצמאיות או דרך הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים.

השיר הזה, של אורין רוזנר, כבר גרם לי להתאהב ממש.

והנה עוד שיר שתפס אותי בקישקעס, מתוך השירים של ואסיל הולובורודקו, בתרגומו של אלכס אוורבוך:

לפני אי-אילו שנים קראתי את "הרוח שורקת בעגורנים" של לידיה ז'ורז' והוא כבש אותי לאט. בהתחלה הייתי צריכה דחיפה, מה זה, מי הגיבורה, מה קורה, אחרי חצי ספר כבר הייתי מהופנטת והוא הפך לאחד הספרים שאני תמיד ממליצה עליהם למיטיבי-קרוא. אבל קצת חששתי משאר הספרים של לידיה ז'ורז'. מי אמר שהם יעמדו בציפיות? אולי עדיף להישאר עם יצירת המופת האחת?
איזה מזל שהיא עשתה נעם רותם אחרי "עזרה בדרך". "ליל הנשים השרות" הוא משהו אחר. והוא נפלא. שנות השמונים בליסבון, סטודנטית שתקנית נדחפת על-ידי שתי אחיות להיות "האלמנט החמישי" בלהקה שהן מקימות. גם אם מוזיקה לא מעניינת אתכן כהוא-זה, גם אם שנות ה-80 הן משהו שאתן רוצות להדחיק, אם יש בכן הערכה לכתיבה נפלאה אני מפצירה בכן לקרוא את הספר הזה. בדומה למרגרט אטווד ברגעים הכי טובים שלה, עצם ההיזכרות ומעשה הכתיבה הם דמויות חשובות בספר, וז'ורז' כותבת כך שפשוט תרצו לקרוא כל משפט שוב. התרגום המצוין של מרים טבעון הוא שגריר מופתי למוזיקה של ז'ורז'. עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריכה לאתר עותקים של הספרים האחרים שלה.

ליל הנשים השרות / לידיה ז'ורז', מפורטוגלית: מרים טבעון, הספריה החדשה