השבוע הלכנו לבקר בבועה האהובה עלי בעולם, סיפור פשוט, ומצאנו את הספר ״לצאת מהכלל – אנרכיה, המדריך לילדים״. הוא פשוט וחמוד ומכיל כמה עקרונות בסיסיים ביותר. לא בטוח כמה הורים יאהבו אותו, אבל זה גם לא ממש משנה. חפשו אותו. או שלא, עשו מה שאתם רוצים!

לצאת מהכלל – אנרכיה לילדים / ג'ון סוון וג'נה כריסטי, הכול שקרים

כבר כמה שנים שמדברות סביבי המון על ״קטנטנה בגינה״. על האיורים של ולי מינצי יש קונצנזוס, הם נהדרים. על השירים של גלית ראב״ד שמעתי כאלה שאמרו שיש ויש אבל הרוב המוחץ מעריץ. אז הנה, מצאנו בספריה עותק ולקחנו הביתה והצטרפנו לעדות המעריצות. פשוטים, יפים, כובשים. יש פה ושם שיר פחות מוצלח ואני קצת מבולבלת מהשינוי בנקודת המבט שחל מדי פעם, אבל מעבר לזה מדובר בקלאסיקה מיידית מוצדקת לגיל הרך.

בתמונה: אחד השירים הכי יפים שיביא איתו את החורף אינשאלללללה פלוס יד אוהבת שהתעקשה להחזיק את הספר כשאני מצלמת.

קטנטנה בגינה / גלית ראב"ד, איורים: ולי מינצי, כנרת זמורה ביתן

גילוי מסעיר על הבוקר! את ״מהמ״ של אנה הרמן אני מכירה מרמוריון כפרה על ראשו היפה.

תמיד קראתי אותו כשיר שבו הדוברת מדברת עם אמא או בת-זוג. והנה, אני קוראת אותו לראשונה עם המוטו של דן פגיס וסופסוף מבינה, פסיכיאטרית, ואוהבת את השיר הזה יותר.

שמעתן שג'ורג' סונדרס קיבל את פרס המאן בוקר? אם אתן בקטע של סיפורים קצרים – ממליצה בחום רב על "עשרה בדצמבר" שלו, שיצא בכתר ספרים. הוא נפלא.

הנה ביקורת שכתבתי עליו בזמנו במאקו, וכאן פורסם סיפור מתוך הספר.

את איגוד אנשי ספר כבר הכרתן?

כל העוסקות במלאכה – יאללה הצטרפו! שימו לב לתעריפון המשובח שהאיגוד אירגן ולאינדקס שנקווה שיביא לנו שלל עבודות.
הנה כאן הדף שלי

רק התחלתי לקרוא את הגיליון האחרון של הו, כתב-עת לספרות וכבר אני מוצאת את עצמי רוצה לסמן שם כל כך הרבה משפטים מעוררי מחשבה והשראה. דעו לכן שממש כדאי לרכוש עותק בחנויות העצמאיות או דרך הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים.

השיר הזה, של אורין רוזנר, כבר גרם לי להתאהב ממש.

והנה עוד שיר שתפס אותי בקישקעס, מתוך השירים של ואסיל הולובורודקו, בתרגומו של אלכס אוורבוך:

לפני אי-אילו שנים קראתי את "הרוח שורקת בעגורנים" של לידיה ז'ורז' והוא כבש אותי לאט. בהתחלה הייתי צריכה דחיפה, מה זה, מי הגיבורה, מה קורה, אחרי חצי ספר כבר הייתי מהופנטת והוא הפך לאחד הספרים שאני תמיד ממליצה עליהם למיטיבי-קרוא. אבל קצת חששתי משאר הספרים של לידיה ז'ורז'. מי אמר שהם יעמדו בציפיות? אולי עדיף להישאר עם יצירת המופת האחת?
איזה מזל שהיא עשתה נעם רותם אחרי "עזרה בדרך". "ליל הנשים השרות" הוא משהו אחר. והוא נפלא. שנות השמונים בליסבון, סטודנטית שתקנית נדחפת על-ידי שתי אחיות להיות "האלמנט החמישי" בלהקה שהן מקימות. גם אם מוזיקה לא מעניינת אתכן כהוא-זה, גם אם שנות ה-80 הן משהו שאתן רוצות להדחיק, אם יש בכן הערכה לכתיבה נפלאה אני מפצירה בכן לקרוא את הספר הזה. בדומה למרגרט אטווד ברגעים הכי טובים שלה, עצם ההיזכרות ומעשה הכתיבה הם דמויות חשובות בספר, וז'ורז' כותבת כך שפשוט תרצו לקרוא כל משפט שוב. התרגום המצוין של מרים טבעון הוא שגריר מופתי למוזיקה של ז'ורז'. עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריכה לאתר עותקים של הספרים האחרים שלה.

ליל הנשים השרות / לידיה ז'ורז', מפורטוגלית: מרים טבעון, הספריה החדשה

איזה כיף, איזה כיף! יצא לאור כעת ספר שקראתי בתור כתב-יד ואני שמחה סופסוף להמליץ עליו. את "העצלן שלא רצה להיות מלך" אפשר להקריא לגילאי 5 ומעלה, גילאי ראשית קריאה יכולים לנסות לקרוא אותו בעצמם ויהנו ממנו ילדים עד כיתות ג'-ד' להערכתי. מצחיק, חמוד וחכם.

העצלן שלא רצה להיות מלך / גיא פינקלשטיין, איורים: הלה חבקין, הוצאת קרן

שנה טובה חברות וחברים, ספרים מוצלחים מאוד, שנהיה לנקודה פסיק ולא לנקודה אחרי סימן קריאה, שאף פעם לא תיפול לכן הסימניה מהספר, שלא יהיו עמודים חסרים או קרועים בשיא המתח, שהסופרים שאתן אוהבות יוציאו ספרים חדשים ומעולים ושתגלו אוצרות ספרותיים חדשים ומרגשים.

בקיץ שבין כיתה ז' לח' עברנו דירה. בדירה החדשה נשארה שקית של ספרים שאיש לא רצה וביניהם מצאתי אוצרות כמו "חבורה שכזאת" של פוצ'ו וכמה ספרים של קישון, אבל למה אני מספרת לכם על כל זה? כי בתוך "הכול תלוי" של קישון נכתבה הקדשה שמיד גרמה לי:
א. פליאה גדולה על איך לכל הרוחות משאירים כך מאחור ספר עם הקדשה
ב. עצב גדול על מי שכתב את ההקדשה ועל מי שקיבלה את הספר שלא היו במצב למחות, או שכבר לא היה אכפת להם, ואני לא בטוחה מה יותר עצוב.
ועד היום אני אוהבת הקדשות ואוהבת שמקדישים לי וחשה עצב גדול כשאני מוצאת ספרים עם הקדשות שננטשו מאחור.
בתמונה, ההקדשה ההיא, בתוך הספר שעד היום נמצא אצלי בספריה.