לפני כמעט שנה (!!!) תמר גור ראיינה אותי בכובעי כרכזת מערכת בקבוצת הספרים שהיא מנהלת ביד רמה, בחביבות אין קץ ומתוך אהבת אמת לספרים, המלצות אמיתיות על ספרים. היא שאלה שאלות מצוינות שנהניתי לענות עליהן ובאמת לא ברור איך ייתכן שלא העליתי את זה לפה, הספקתי אפילו להחליף משקפיים ולחגוג 44 בינתיים, למען השם! אבל כל עוד הנר דולק (ועשן ל"ג בעומר באוויר) אפשר לתקן. פה אפשר לראות את הפוסט המקורי בקבוצה.

ציפי גוריון מורדי | 43 | גרושה פלוס שתי ילדות | תל אביב | רכזת מערכת בהוצאת מודן, מגיהה, עורכת, מרצה ולפעמים גם כותבת.

את עובדת כיום כרכזת מערכת בהוצאת מודן, מה בעצם נכלל בהגדרת התפקיד?

יש אצלנו כמה רכזות מערכת, כל אחת ותפקידיה היא. אני אחראית על כתבי היד שמגיעים להוצאה, כלומר, מקבלת ומטפלת בכל כתבי היד שנשלחים אליה, לפעמים קוראת בעצמי ולפעמים מפנה לאפיקים הרלוונטיים, עובדת מול העורכות ומנהלת צוות לקטוריות ולקטורים נהדר ומוכשר במיוחד. בנוסף, אני כותבת חוברת שנקראת "מה קורא" ומרכזת את התקצירים של כל הספרים שיוצאים אצלנו ואצל ההוצאות השותפות המעולות בכל הפצה, אם אתן עובדות בחנויות ספרים בטח נתקלתן בה. מעבר לזה, אני אחראית על הגשת ספרים שעוד לא יצאו לתמיכות, כלומר, ספרים שאנחנו מתרגמים משפות אחרות מוגשים לפעמים לתמיכת משרדי התרבות והמכונים לספרות בארץ המוצא שלהם, וספרים בעברית מוגשים לגופים בארץ שתומכים בספרות. אני גם עושה קריאה אחרונה לספרי ילדים ולקומיקסים, עונה על שאלות הקהל הרחב למערכת ועוד כל מיני פרפראות.

כמה שנים את בתחום?

ובכן, בתחום הקריאה אני נמצאת מאז שלמדתי לקרוא. אם אני מנסה להיזכר בתקופה שבה לא קראתי זה רק החודש הראשון אחרי שילדתי את בתי הבכורה. עם הקטנה אולי דילגתי על יום קריאה. למדתי ספרות עברית גם בתואר הראשון וגם בשני, במקביל עבדתי בכל מיני עבודות לא ספרותיות, אבל אחרי תקופת עבודה כטבחית במהלך התואר השני חיפשתי משהו אחר, הגעתי לסטימצקי, אז גם התחלתי לכתוב לקטורות וביקורות ספרים. אחרי שנה וחצי עברתי לעבוד בסיפור פשוט העצמאית והנפלאה בנווה צדק, שם עבדתי 6 שנים והפקתי הרבה אירועי ספרות, ובמקביל כתבתי לקטורות, ביקורות ספרים, ראיונות וטורים בכל מיני מקומות, והתחלתי להגיה ולערוך באופן קצת יותר רציני. אחר כך גם תרגמתי כמה ספרים מאנגלית, והגעתי למודן לפני קצת יותר משלוש שנים. אז כמה שנים זה יוצא? אני דיסקלקולית.

איזה כישורים וניסיון צריך כדי להגיע לתפקיד הזה?

צריך לאהוב מאוד מאוד מאוד מאוד לקרוא. להכיר ולאהוב מגוון רחב של ז'אנרים, לפתח עין טובה שמזהה פוטנציאל, להכיר את השוק ולדעת לשים את האצבע על נקודת המפגש החמקמקה הזו שיש בה גם איכות וגם מסחריות במידה כלשהי, לדעת לשלות פנינים אמיתיות, כי אנחנו לא גובים כסף על הוצאת ספרים לאור ולכן בוחרים בפינצטה את ספרי המקור שכן יוצאים. כדאי גם לאהוב בנות ובני אדם ולזכור שהן שפכו את נשמתן בדרך זו או אחרת לתוך המסמך שאני קוראת. במובן הזה, אני חושבת שהאהבה שלי לכל מה שקשור למפגש בין ספרים לבין נשים ואנשים מאוד מסייעת לי בתפקיד.

את מספיקה לקרוא את כל הספרים של ההוצאה?

הו לא. ומקפידה לקרוא גם ספרים של הוצאות אחרות, זה חשוב בעיניי.

כמה ספרים את מספיקה לקרוא בחודש, עבור התפקיד?

איפשהו בין 15 ל-30 אני משערת.

כתבת בעבר ביקורות ספרים. זה משהו שתרצי לחזור אליו בעתיד?

שאלה קשה. אהבתי מאוד את שלב הקריאה והכתיבה, את הפיצוח של מה שאני באמת חושבת על ספר ועל חוויית הקריאה בו והאופן שבו אעביר את זה הלאה. לא אהבתי את זה שיצא לי לכתוב על סופרות וסופרים ישראליים שהביקורת שלי עלולה להזיק להם והיה גם מקרה אחד הזוי למדי שבו סופרת שכתבתי על הספר שלה ביקורת לא טובה התלבשה עליי באירוע ספרותי ונאמה באוזניי במשך שעה. אני עדיין עומדת מאחורי הביקורת. בקיצור, כנראה כן, אבל אעדיף לדבוק בספרות מתורגמת או בביקורות אוהדות בלבד משל הייתי קוטנר.

יש ספרים שלדעתך היו עוברים לקטורה בעבר ומוצאים לאור, וכיום לא? ולהפך?

כן. השוק השתנה מהותית. אני רואה את זה בכמה מקומות: ז'אנרים שפעם היו יוצאים המון לאור, למשל סיפורים קצרים, היום יוצאים הרבה פחות כי הם נחשבים לפחות מסחריים, ויוצאים בעיקר במימון הסופרים גם כשמדובר בקבצי סיפורים מצויינים. מהצד השני, ספרים שפעם היו עוברים תהליך עריכה רציני ועמוק יוצאים כיום בלי עריכה או עם עריכה מינימלית מאוד, שוב, במימון הסופרים. אני פוגשת שוב ושוב כתבי יד שדחינו כי להערכתנו היו צריכים עוד הרבה עבודה יוצאים לאור בהוצאות אחרות אחרי תקופה קצרה מאוד, כלומר, בלי שהספיקו להשקיע בהם את כל מה שכדאי היה להשקיע.

מה היית משנה ומשפרת בתחום הספרות בישראל?

שופכת כסף (הלוואי שהיה לי כסף). הייתי שופכת כסף על ספריות, על חינוך לאהבת הקריאה, על חנויות עצמאיות, על הקרנות והעמותות והמפעלים שתומכים בספרות ובספרים, על הוצאות ועל כל מיזם שמעודד קריאה לא מגויסת, בלי גבולות.

עם כל העבודה סביב כתיבה ועריכה של ספרים, את מספיקה לקרוא ספרים נטו להנאה?

בטח, אני חייבת. לא יכולה ללכת לישון אם לא קראתי קודם.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

פרוזה כמעט על כל סוגיה, ספרי ילדים ונוער, שירה, עיון בתחומי תרבות, ספרי בישול.

מה את מאחלת לעצמך?

להצליח להמשיך לאהוב וגם להתפרנס מספרות ומספרים, להצליח להיות יצירתית בתוך כל זה ולכתוב בעצמי.

לפני מה שנדמה כמו נצח התארחתי ב"הספריות במרכז", פודאקסט של המרכז לספריות וספרות בישראל ודיברתי על שגרה וחוסר שגרה ביומיום של הוצאת ספרים. הו ימים תמימים! הנה אנחנו שוב בחוסר שגרה שמנוהל על ידי חבורת גברים מחרחרי מלחמה, מנסות לעבוד מרחוק ובה בעת לעזור לילדות עם כמה זומים במקביל תוך כדי ריצות למקלט. אבל זה לא הנושא. מוזמנות להאזין, שימו לב שהפרק עושה חשק ללכת עכשיו ומייד לבקר בספריות בנימינה-גבעת עדה. תודה לליאורי מלי על ההזמנה ועל הראיון החינני.

כאן מאזינות לפרק באפל מיוזיק

כאן מאזינים לפרק בספוטיפיי

ואם אהבתן את קולי הרדיופוני ורציתן עוד, בזמנו התארחתי גם בפודקאסט של בית אביחי, "על החתום", בפרק שעסק באתי הילסום אהובת ליבי. כאן אפשר להאזין.

היי חברות וחברים,

שמחה לחלוק שיצא לאור ספר חדש בהוצאת רדיקל, "איך רודנים נופלים" מאת מרסל דירסוס. זכיתי להגיה אותו ולחוות רגעי אופטימיות כמו גם פסימיות, ובעיקר – לקבל שפע מידע רלוונטי מההיסטוריה הקרובה והרחוקה. לא רק זה – הוא גם כתוב נהדר.

אפשר להזמין אותו במכירה מוקדמת פה, או לקנות אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובכלל. אבל עדיף בעצמאיות.

ואם גם אתן מחפשות מגיהה לספר שלכן, אני פה.

היי חברות וחברים, עבר נצח נצחים מאז שהעברתי את ההרצאה שלי על אביב גדג', גבריאל בלחסן, שלום גד והקשר שלהם עם אלוהים. בפעם האחרונה זה היה בזום ואני מעוניינת להדחיק את החוויה ולראות את הפרצופים החביבים שלכן בלייב.

התמזל מזלי ונפתח מקום מלבב ומשמח, "בלמעלה", מעל הנסיך הקטן שברש"י 17, בתל אביב. ב-5/6/25 ב-20:30 אגיע לשם עם מיטב מחלצותיי, מצגת פאוורפוינט כעורה והרבה תשוקה לדבר על המוזיקאים האהובים עליי.

הכרטיסים כאן, נתראה?

אחת לכמה זמן מגיע כתב יד שכתוב עליו בגדול "אני לא כמו כולם".

את קוראת כמה משפטים, מרימה גבה, קוראת כמה פסקאות, ואת נבהלת בהתחלה כי מה זה הדבר הזה והאם את באמת רוצה להמשיך להסתחרר בו, אבל אז את מתחילה לקרוא, ואת נשאבת בפליאה הולכת וגדלה לעולם האחר, שאמנם זר לך רק בחלקו, אבל החלק הזר זר מאוד. וככל שאת ממשיכה לקרוא את לא מאמינה למזל שנפל בחלקך.

"שמיים זרים" של משה סויסה הוא ספר כזה. הוא לא כמו כולם. הוא כתוב בצורה פלאית ומרהיבה. עזבו את העלילה (אדם יוצא דופן, תלוש, לא כמו כולם, יוצא למסע שהוא חושב שהוא יודע מה יהיה בסופו, אבל זו רק ההתחלה של עוד מסעות, שיהדהדו מסעות מעברו המשפחתי, וכך זה כנראה יהיה לנצח, מסע אינסופי לדורי דורות). מה שבאמת תפס אותי ב"שמיים זרים" זה הקול המספר, הטון היוצא מן הכלל, השפה עתירת ההוד והרבדים.

זה ספר אחר. זה סופר אחר. זה ספר שראוי לכל פרס ושהייתי אומרת לכל מיטיבי הקרוא: אנא, קראו. ראוי לציין גם את העבודה הפנומנלית של יערה שחורי כעורכת, ואת העטיפה שטליה בר עיצבה לספר ברגישות אין קץ והיא כה יפה וקולעת. אני מקווה שתקראו את "שמיים זרים", אני מקווה שתתפעמו ממנו לפחות כמוני.

את הספר אפשר לרכוש כאן וגם כאן וגם כאן. ובטח בעוד מקומות.

"הזמנים הרועדים שלנו", ספר השירה החדש של יערה שחורי, מלא בציפורים ובצמחים ובכבישים ובשמיים ובעונות, מלא רחש של עיר, מלא ברעד ובפליאה ובניסיון הנואש לחיות, לאהוב, להחזיק ולא רק לשרוד.
אני קוראת בו לאט לאט נפעמת מהמוזיקה שהיא יוצרת בחיבור בין המילים, ונזכרת איך פעם, לפני הספירה, היא התארחה בסדנת שירה שערכתי למפגש שיצאנו ממנו כולנו מלאי השתאות אחרי שגילינו מחדש מה שירה יכולה לעשות, כשיערה הציעה שנשתמש בכוח של השירה כדי להפעיל את העולם. לזמן בעזרת השירה אדם שהיינו רוצים שיגיע למקום מסוים, למשל. הרי אפשר לבקש את זה, יש לנו מילים.

"בעולם שהכרנו להם", יערה כותבת בשיר "אנחנו קוראים לילדים", "אין מי שמצוה על כל עלה: גדל". אבל בשירה אפשר לצוות. אלוהים מתמעט בחיינו, אנחנו משתמשות במילים, באותיות, בשמות, כדי לנסות להשיב אותו, אבל דימוי השמיכה החמה הנבעטת, היפהפה, מבהיר – זה לא בשליטתנו. אוקיי, בסדר, אבל אנחנו ננסה. נמשיך. אלוהים יחמוק, יחלוף, אבל אנחנו ננסה לכסות, נקרא לילדים שישובו, נשתמש במילים, נשתמש בשירה, ננסה לחיות, ננסה להראות את היופי השבור שמקיף אותנו.
איזה מזל שעדיין אפשר להשתמש במילים.
איזה מזל שיש שירה בעולם.
איזה מזל שיש יערה.

כאן אפשר לרכוש את הספר.

מתרגשת, גאה ושמחה לחלוק איתכן שיצא לאור ספרו החדש של אהוד בנאי (אחרי "זוכר כמעט הכול" ו"זה המקום" שיצאו מזמן מזמן וכדאי לחפש אותם), "ספר הבצלים הירוקים", שזכיתי לערוך יחד עם יערה שחורי.

חפשו אותו בחנויות הספרים העצמאיות או רכשו דרך ההוצאה, זה ספר כל כך יפה, מלא באנושיות, חמלה ואהבת אדם הנחוצות לכולנו בימים הקשים האלה. מקווה שהוא יביא איתו אור ונחמה.