היי חברות וחברים,

שמחה לחלוק שיצא לאור ספר חדש בהוצאת רדיקל, "איך רודנים נופלים" מאת מרסל דירסוס. זכיתי להגיה אותו ולחוות רגעי אופטימיות כמו גם פסימיות, ובעיקר – לקבל שפע מידע רלוונטי מההיסטוריה הקרובה והרחוקה. לא רק זה – הוא גם כתוב נהדר.

אפשר להזמין אותו במכירה מוקדמת פה, או לקנות אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובכלל. אבל עדיף בעצמאיות.

ואם גם אתן מחפשות מגיהה לספר שלכן, אני פה.

היי חברות וחברים, עבר נצח נצחים מאז שהעברתי את ההרצאה שלי על אביב גדג', גבריאל בלחסן, שלום גד והקשר שלהם עם אלוהים. בפעם האחרונה זה היה בזום ואני מעוניינת להדחיק את החוויה ולראות את הפרצופים החביבים שלכן בלייב.

התמזל מזלי ונפתח מקום מלבב ומשמח, "בלמעלה", מעל הנסיך הקטן שברש"י 17, בתל אביב. ב-5/6/25 ב-20:30 אגיע לשם עם מיטב מחלצותיי, מצגת פאוורפוינט כעורה והרבה תשוקה לדבר על המוזיקאים האהובים עליי.

הכרטיסים כאן, נתראה?

אחת לכמה זמן מגיע כתב יד שכתוב עליו בגדול "אני לא כמו כולם".

את קוראת כמה משפטים, מרימה גבה, קוראת כמה פסקאות, ואת נבהלת בהתחלה כי מה זה הדבר הזה והאם את באמת רוצה להמשיך להסתחרר בו, אבל אז את מתחילה לקרוא, ואת נשאבת בפליאה הולכת וגדלה לעולם האחר, שאמנם זר לך רק בחלקו, אבל החלק הזר זר מאוד. וככל שאת ממשיכה לקרוא את לא מאמינה למזל שנפל בחלקך.

"שמיים זרים" של משה סויסה הוא ספר כזה. הוא לא כמו כולם. הוא כתוב בצורה פלאית ומרהיבה. עזבו את העלילה (אדם יוצא דופן, תלוש, לא כמו כולם, יוצא למסע שהוא חושב שהוא יודע מה יהיה בסופו, אבל זו רק ההתחלה של עוד מסעות, שיהדהדו מסעות מעברו המשפחתי, וכך זה כנראה יהיה לנצח, מסע אינסופי לדורי דורות). מה שבאמת תפס אותי ב"שמיים זרים" זה הקול המספר, הטון היוצא מן הכלל, השפה עתירת ההוד והרבדים.

זה ספר אחר. זה סופר אחר. זה ספר שראוי לכל פרס ושהייתי אומרת לכל מיטיבי הקרוא: אנא, קראו. ראוי לציין גם את העבודה הפנומנלית של יערה שחורי כעורכת, ואת העטיפה שטליה בר עיצבה לספר ברגישות אין קץ והיא כה יפה וקולעת. אני מקווה שתקראו את "שמיים זרים", אני מקווה שתתפעמו ממנו לפחות כמוני.

את הספר אפשר לרכוש כאן וגם כאן וגם כאן. ובטח בעוד מקומות.

"הזמנים הרועדים שלנו", ספר השירה החדש של יערה שחורי, מלא בציפורים ובצמחים ובכבישים ובשמיים ובעונות, מלא רחש של עיר, מלא ברעד ובפליאה ובניסיון הנואש לחיות, לאהוב, להחזיק ולא רק לשרוד.
אני קוראת בו לאט לאט נפעמת מהמוזיקה שהיא יוצרת בחיבור בין המילים, ונזכרת איך פעם, לפני הספירה, היא התארחה בסדנת שירה שערכתי למפגש שיצאנו ממנו כולנו מלאי השתאות אחרי שגילינו מחדש מה שירה יכולה לעשות, כשיערה הציעה שנשתמש בכוח של השירה כדי להפעיל את העולם. לזמן בעזרת השירה אדם שהיינו רוצים שיגיע למקום מסוים, למשל. הרי אפשר לבקש את זה, יש לנו מילים.

"בעולם שהכרנו להם", יערה כותבת בשיר "אנחנו קוראים לילדים", "אין מי שמצוה על כל עלה: גדל". אבל בשירה אפשר לצוות. אלוהים מתמעט בחיינו, אנחנו משתמשות במילים, באותיות, בשמות, כדי לנסות להשיב אותו, אבל דימוי השמיכה החמה הנבעטת, היפהפה, מבהיר – זה לא בשליטתנו. אוקיי, בסדר, אבל אנחנו ננסה. נמשיך. אלוהים יחמוק, יחלוף, אבל אנחנו ננסה לכסות, נקרא לילדים שישובו, נשתמש במילים, נשתמש בשירה, ננסה לחיות, ננסה להראות את היופי השבור שמקיף אותנו.
איזה מזל שעדיין אפשר להשתמש במילים.
איזה מזל שיש שירה בעולם.
איזה מזל שיש יערה.

כאן אפשר לרכוש את הספר.

מתרגשת, גאה ושמחה לחלוק איתכן שיצא לאור ספרו החדש של אהוד בנאי (אחרי "זוכר כמעט הכול" ו"זה המקום" שיצאו מזמן מזמן וכדאי לחפש אותם), "ספר הבצלים הירוקים", שזכיתי לערוך יחד עם יערה שחורי.

חפשו אותו בחנויות הספרים העצמאיות או רכשו דרך ההוצאה, זה ספר כל כך יפה, מלא באנושיות, חמלה ואהבת אדם הנחוצות לכולנו בימים הקשים האלה. מקווה שהוא יביא איתו אור ונחמה.

ב-9.6.23 נערך במכללה האקדמית תל אביב-יפו יום עיון לזכר גבריאל בלחסן, במלאת 10 שנים למותו. את הכנס ארגנו פרופ' יוסי לוי-בלז החמוד ונילי כספי-ליטבק האהובה עד למאוד, שניהם אוהבי גבריאל ועוסקים בפנים שונות של בריאות הנפש. תוכלו לצפות בכל ההרצאות בדף היוטיוב הזה, ואת ההרצאה שלי (שטרם העזתי לצפות בה בעצמי), אשים גם כאן, שלא תגידו שאני לא מעדכנת!