מקווה ששלום לכולכן ולכולכם ביום החשוב הזה!

אני שובתת היום מהדיי ג'וב שלי, אבל מקדמת בעוז שירה שיכולה לשנות את העולם. בקרוב נערוך שוב אירוע שירה בין רחוב ויקי שירן לרחוב דליה רביקוביץ', ואם אתן גרות באזור דרום-מזרח תל אביב – מוזמנות להיענות לקול הקורא ולשלוח אליי שירים.

הנה הקול הקורא:

​במסגרת אירועי "במלוא הדרה" – שבוע האישה בתל אביב-יפו – ייערך אירוע שירה במרחב הציבורי, בין הרחובות ויקי שירן ודליה רביקוביץ' בשכונת ביצרון. האירוע יתקיים בתאריך 12.3.23 בשעה 16:30.

משוררות תושבות דרום-מזרח העיר המעוניינות להקריא משיריהן באירוע מוזמנות לשלוח עד שלושה שירים המתייחסים לנושא "פועלות", כראות עיניהן.

את השירים יש לשלוח עד לתאריך 15.2.23 בקובץ וורד, בצירוף שם מלא ומספר טלפון, למייל tzippym@gmail.com.

ועדת רפרטואר תבחר את השירים לאירוע.

מספר המשתתפות מוגבל.

למשתתפות יוענק תשלום.

אתי הילסום אהובתי זוכה לפרק בפודקאסט של בית אבי חי "על החתום", ואני זכיתי להיות זו שמתארחת ואומרת עליה כמה מילים. אשמח אם תאזינו בין אם הכרתן וקראתן את כתביה ובין אם לא.

תודה לנעמי צורף המהממת שחשבה על אתי ועליי, תודה לאבישי חורי שיצר את הפודקאסט הזה, תודה לליעד מודריק המנחה והמראיינת הקשובה ואיזה כיף שגם דויד פרץ פה ברוחו עם "מקום בתוכי".

(ואם עוד לא הכרתם את הפודקאסט – כדאי! הפרק על מכתבי לאה גולדברג ועל מכתבי עגנון ואסתרליין נפלאים במיוחד)

ההמלצה שלי צריכה להגיע עם שתי התנצלויות.
א. התנצלות על זה שאני ממליצה על ספר כה קלאסי שבטח כולכן כבר מכירות אותו.
ב. התנצלות על זה שהוא כה קלאסי ובכל זאת טרם המלצתי עליו.
אתן יודעות מה, נוסיף ג. התנצלות על זה שאני מתנצלת על דברים שקצת סותרים זה את זה.

בכל מקרהההה –
הסיבה היחידה שבעטיה העותק המצולם בתמונה לא מרוט מכל הכיוונים היא שזה עותק חדש שקנינו אחרי שהעותק הקודם היה כה מרוט מכל הכיוונים שהוא התפרק לגמרי.
הספר הזה כל כך טוב שכנראה הקראנו אותו כל יום במשך לפחות שנה לחבצואלה בכורתנו, עד שהיא הייתה במצב לדרוש דברים אחרים מדי פעם. ואנחנו מכירים אותו בעל פה. וסבזי יודעת למצוא את העכבר הזעיר בכל איור. כי זה לא סתם ספר לילה טוב קלאסי עם טקסט מקסים (ומפתיע, יש לציין), יש בו כל כך הרבה איסטר אגז (אפיקומנים אם תרצו)!
אבל לפני שאקדים את המאוחר: אתמול אמא מהגן של סבזי ביקשה ממני המלצה על ספר שעוזר ללכת לישון (כעבור שלוש דקות של נאום נלהב היא בטח הצטערה ששאלה אותי משהו על ספרים), ואמרה שהיא שמעה על "לילה טוב ירח" אבל הם בטח כבר גדולים מדי בשבילו.
הם לא. אף אחד לא גדול מדי בשביל לילה טוב ירח. אתן יכולות לקרוא אותו לפני השינה וזה יהיה רק טוב. כי זה ספר גאוני ועל זמני ומקסים שפשוט עוזר להיפרד מכל מה שסביבנו ולהיכנס יותר ויותר למוד שינה. והוא עושה את זה בכמה מימדים, ויש בו משהו לכל אחד.
התרגום לעברית גאוני ולראות מישהו מבוגר קורא את זה בפעם הראשונה זו חוויה מומלצת ביותר (חמישה כוכבים) (וירח).
ומה עוד? פתחתי ויקפדיה כדי לבדוק מתי יצאה המהדורה הראשונה בעברית וגיליתי שיש שם רשימת אפיקומנים שלא הייתי מודעת לרובה!
אני חושבת שהשתמשתי בכל מכסת סימני הקריאה שלי להיום, מוזמנות לחשוף אפיקומנים שגיליתן בספר לפני שתסתכלו בויקפדיה ותכלו שעה מזמנכן, וגם להמליץ לנו על עוד ספרי לילה טוב ואחרים כרצונכן.

לילה טוב ירח/מרגרט וייז בראון, צייר: קלמנט הרד, תרגם: יהודה מלצר, אדם 1983.

המלצה חמה-רותחת למי שטרם קראה:
סאל, הלא היא סלמנקה, נערה בת 13 שתתאהבו בה בתוך גג ארבעה עמודים, מגיעה לעיירה חדשה עם אבא שלה. הם עזבו את החווה שלהם בבייבנקס אחרי שאמא שלה עזבה וסאל שונאת את העיירה החדשה ומתגעגעת לחווה ומתגעגעת לאמא שלה.
אנחנו מתחילים את המסע עם סאל כשהיא מתחילה בעצמה מסע, רואודטריפ עם הסבא והסבתא המקסימים בתבל בדרך לאמא שלה. בזמן הנסיעה היא מספרת להם סיפור שקרה לחברתה הפרנואידית פיבי ועל הדרך (הה!) אנחנו שומעים הרבה גם עליה ועל מה שהביא אותה עד הלום, ומלווים אותה עד לסוף המסע, שיביא איתו, אממממ, דברים שאני לא רוצה לומר כרגע.
יש פה סיפור בתוך סיפור ובתוכו עוד סיפורים קטנים, ואני לא חושבת שיש דף אחד שלא אהבתי בספר הזה. זה עוד ספר ששמעתי עליו המון לפני שהגעתי לקרוא אותו אז ניגשתי בזהירות. כשסיימתי אותו, אחרי שבכיתי מלא, התחלתי לקרוא אותו שוב מההתחלה כדי להיות בטוחה שבאמת קראתי עכשיו ספר כל כך טוב גם בקריאה שנייה, כשאני כבר יודעת מה קורה עם כל ה, אמממ, דברים. אז כן, בקריאה השנייה הוא היה אפילו יותר טוב, גודמניט.
עכשיו לכו לקרוא בבקשה.
שני ירחים/שרון קריץ׳, מאנגלית: רנה ורבין. פרוזה, ידיעות ספרים 2001

לא חושבת שצריך להכביר במילים על "האסופית", וכבר הכברתי מילים על האופן בו הגיעה אליי באחד הפוסטים הראשונים בקבוצת המסע אל האי אולי – מסעות בספרות ילדים ונוער, בה גם פרסמתי את הפוסט הזה במקור. אבל היי, כמה כיף לקבל מאן ד"ש דרך "אמילי ממולד הירח" של ל"מ מונטגומרי שזה עתה תורגם על ידי מאירה פירון ויצא בטל מאי ספרי ילדים ונוער Tal-May Publishers.
אז הנה, יש לנו עוד הזדמנות לגלות את מכמני הדמיון המופלג של יתומה קנדית, עם נוף מהמם ולוחות צפחה.

אמילי חיה עם אביה המקסים דאגלס סטאר, אלן גרין סוכנת הבית המעצבנת, שני חתוליה, ועוד די הרבה יצירי דמיון. עד מהרה אבא שלה מת משחפת שהרגה גם את אמה כמה שנים לפני כן. משפחת מאריי, המשפחה של אמה, ניתקה איתה קשר כשבחרה להתחתן עם עיתונאי פשוט ממשפחת סטאר, אבל יש להם את הגאווה שלהם (מלא מלא ממנה) והם ייקחו את אמילי תחת חסותם. הפור נופל על דודה אליזבת שחיה עם דודה לורה ודוד ג'יימי במולד הירח.
דודה אליזבת קשוחה ואמילי לא רגילה לחיים כאלה. היא נחשבת לילדה מוזרה שצריך לשלוח אותה ללמוד בבית ספר ולהתנהג יפה. וכל הזמן הזה היא לא מפסיקה לכתוב. היא משוררת והיא יודעת את זה. והיא גם כותבת מכתבים לאבא שלה, מין יומן עם נמען אהוב שאיננו עוד.
על כל פנים, מולד הירח יפהפה וחוץ ממורה מזעזעת ודודה קשוחה יש גם דודה ודוד שהם נקודות אור, חברה טובה בשם אילזה ברנלי (שהיא דמות מעולה והריבים ביניהן היסטריים) ועוד חברים.
יש סוד גדול בחייה של אילזה שייתגלה לקראת הסוף ויקבל טוויסט מפתיע, אבל הטוויסט צדקני ומגלם את הנקודה החלשה בספר, באופן שמזכיר את הקטעים בספרי האסופית המאוחרים שבהם אן בעיקר עושה כביסה למיטב זכרוני.
התרגום של מאירה פירון נהדר, הדמויות שמונטגומרי כותבת מצליחות לגעת גם כשאת כבר לא בת 9 והן לא מאבונלי, ואם נעלים עין מהפינה הפחות מוצלחת בספר – היה תענוג לגלות את אמילי, לראות את המקום שהכתיבה תופסת בחיים שלה ובכלל, להכיר עוד גיבורה מוזרה, דיירת בעולם הדמיון.

כבר איזה נצח רציתי לקרוא ספר של ג'ני ולנטיין. כשהתחלתי לעבוד ב"סיפור פשוט" בזמנו, על מדף ספרי הנוער היו כמה וכמה ספרים שלה שלא הכרתי קודם, ובאתר האינטרנט של החנות היו סקירות יפות, נוגעות ומסקרנות עליהם, כי הדר בן-יהודה כתבה אותן.
אז בשבוע הספר עטתי על ההזדמנות והלכתי על "מרק שבור" גם כי השם מסקרן וגם כי מאירה פירון עצמה המליצה.
אני סאקרית של ז'אנר הנוער-מבוגר-מלא-הטרגדיות-שיש-בו-אהבת-חיים-למרות-הכול-וחמלה-כלפי-הדמויות-שלו (הנממהשבאחלהוכה"ש, אם תרצו). ו"מרק שבור" יושב בול במשבצת הזו. על אף שיש לה זוג הורים חיים, רואן בת הכמעט 16 היא המבוגרת האחראית היחידה על אחותה בת השש סטרומה. אחיהן הגדול מת, אמא שלהן לא מתפקדת מרוב דיכאון ואבא שלהן עזב את הבית ולא מודע לחומרת מצבה של האם. אבל תקרית משונה שמתחילה את הספר מניעה דברים ומוסיפה שתי נקודות אור זוהרות לחייהן של רואן וסטרומה. קורים הרבה דברים בספר הזה, הוא כתוב נהדר ויש כל מיני תעלומות ושאלות והתרחשויות, אבל אני חושבת שזה היה העיקר מבחינתי. רואן חיה בלב-ליבה של טרגדיה, ואין לה זמן להתבוסס בה. היא חייבת לתפקד ולהתייחס במרירות למה שעבר עליה. אבל בנקודה שבה הספר מתחיל נפתחים עוד נתיבים, ולאט לאט יהיה על מי ליפול. משפחה אלטרנטיבית נפלאה תגיח, נווד מקסים בן 18 יצוץ ויכיר בכל מה שרואן עושה ובכל מי שהיא. כולם חלק חשוב מהעלילה והכול מורכב, כן? אבל פתאום רואן לא כל כך לבד עם הכול.
כמקובל בז'אנר התחלתי לקרוא בבוקר וגמרתי את הספר באותו יום, בדמעות. אם אתן בקטע של הנממהשבאחלהוכה"ש, ממליצה בכל פה. הולכת לחפש ספרים אחרים של ג'ני ולנטיין.

מרק שבור/ג'ני ולנטיין, מאנגלית: מאירה פירון. טל מאי, ידיעות ספרים 2010.

הסקירה הזו פורסמה כחלק מפינת ההמלצות השבועית בקבוצת "המסע אל האי אולי – מסעות בספרי ילדים ונוער" של הדר בן-יהודה ושלי. בתגובה לפוסט המקורי נמצאות עוד המלצות, מוזמנות לסור ולאהוב אותנו.