לפני לא הרבה זמן, בפוסט אופטימי במיוחד בקבוצת "המסע אל האי אולי – מסעות בספרי ילדים ונוער" שלי ושל הדר בן-יהודה, שאלתי את החברות אלו ספרים הן שאלו מהספרייה לפני המון זמן ומתכננות סופסוף להחזיר, ואלו הספרים הן ירצו לשאול. כעת, משניתן לקבוע בבירור שהרמתי לעין הרע להנחתה, אני מתנצלת.
אבל לא לגמרי, כי הפוסט הזכיר לי שעוד לא קראתי את "אני לא גנב" של תמי שם-טוב ששאלתי בביקור האחרון שלנו בבית אריאלה. אז קראתי אותו, וגיליתי עולם מופלא וחי, על אף שהוא מבוסס על מקום ועל אנשים שחיו מזמן. יאנק, הגיבור שלנו, מגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ומגלה מקום שונה לגמרי ממה שהכיר קודם. הוא שבור, פיזית ומנטלית, ממה שעבר עליו עד אז, ויחד איתו נלמד להכיר את בית היתומים על החוקים המשונים שלו, את קורצ'אק המיוחד במינו, שיודע לטפל גם בפיזי וגם במנטלי, את הילדותים בבית היתומים ואת הכישרון החבוי של יאנק.
זה ספר נהדר כי יאנק והעולם של פעם מסופרים בפשטות ואפשר להתחבר אליהם בקלות גם היום, כי הוא מרגש אבל בלי שנרגיש שלחצו לנו על כל מיני נקודות בכוח, וגם כי תמי שם-טוב מזגה מינונים מדויקים של מציאות ופיקציה לתוך הסיפור הזה, והצליחה לחיות מקום שעד עכשיו היה סיפור מעומעם שרובנו שמענו עליו מיד שנייה, או שלישית או רביעית.
לאחרונה יצא גם ספר ההמשך, "אני לא עוזב", שמתמקד באיצ'ו, אחד החברים (החמודים ביותר) של יאנק, ומתחיל בשלב שבו הוא כבר בוגר יותר ונאלץ להחליט אם מקומו בפולין או שעליו לברוח. זה ספר שמיועד לנוער ויש לו קצב אחר ומבקרות בו חרדות מסוג שונה, של חיים ומוות; לא הייתי ממהרת לקרוא לזה סדרה (גם אם תמי שם-טוב רומזת לנו בסופו של הספר שהיא רוצה להמשיך לכתוב על הגיבורותים שלה), אפשר גם לקרוא כל ספר בנפרד וגם לבחור לפי מה שמתאים לקוראת שלכן. בכל מקרה, ממליצה.
ציפי גוריון - אשת ספר 