על שולחן הממזרים, ובכלל על ספרות נוער

חשבתי על זה היום, שתמיד כשאני בעיצומה של תקופה מעאפנה אני טובעת בספר נוער. בדרך כלל פנטזיה. כדאי שהוא יהיה ספר שכבר קראתי פעם או פעמיים או עשר ואם אפשר, עדיף שזו תהיה טרילוגיה. קטניס עזרה לי להעביר המון תקופות קשות, ליירה עשתה עבודה מצוינת בתקופת החגים השנה, את הסגר הראשון עברתי עם טילה בחלק הראשון של "שולחן הממזרים" (שקראתי פעמיים ברצף) והחלק השני עזר לי השבוע להתחמק מהחיים.
אם לפצוח בקצת אנליזה בעשר אגורות במקרה הטוב, הטביעה בעולם אלטרנטיבי סוחף – וזו בלי ספק טביעה, אני מתמסרת וקוראת בלי הרף ומתעלמת מכל השאר כל עוד אני יכולה – מאפשרת לי לצאת מהמוח ההומה שלי, בהחלט, אבל היא גם מעמידה מולי גיבורות צעירות וחזקות שמתמודדות עם צרות הרבה יותר גדולות משלי. הן עוברות כל כך הרבה תלאות, ואם הן יכולות להשאיר מאחור את כל מה שהכירו ולצאת למסעות ולעשות דברים גדולים ולשנות את העולם, מה זה כבר קצת מגפה כלל עולמית וסמי-אבטלה ומחסור בכסף ואינספור טריגרים לילדוּת מחורבנת.

אז כן, זו המלצה על שולחן הממזרים. נקשרתי אל טילנדרה (טילה) בעבותות, אני אוהבת אותה אהבת נפש. בספר הראשון – שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים בתרגומו של אמנון כץ – היא נקרעת מהבית שלה, שגם ככה הרגישה בו לא לגמרי רצויה בתור ממזרתו של הלורד קנט, ונאלצת לברוח עם אחיה ההולל, נסיכה מהצד השני של העולם, זיטוצ'י מזרה אימים אך יפה תואר והילד המעצבן שגדל איתה. החבורה הזו תעבור הרבה, הרפתקאות, מוות בלה בלה, אבל מה שיפה בטילה זה שבתוך העולם הפנטסטי הזה היא דמות אמיתית לגמרי, במקרה הזה גם אחת שמדברת כמונו, ועל אף שבספר השני היא נמצאת בסיטואציות שונות לחלוטין – אנחנו עדיין לגמרי איתה.
לא בטוח אם הקיבוץ המאוחד יתרגמו את הספר השני, אז לא התמהמהתי וקראתי באנגלית. עכשיו צריכה לעבור יסוריי גמילה כי השלישי עדיין לא יצא בפייפרבאק.
מנסה להחליט אם אני בשלה לחזור לספרים של מבוגרות.

הפוסט פורסם במקור בקבוצת הפייסבוק של הדר בן-יהודה ושלי, המסע אל האי אולי – מסעות בספרות ילדים ונוער.