ארנה קזין קוראת לכותבימות לעזוב את הוצאות הספרים

המסאית, הסופרת והעורכת ארנה קזין פרסמה היום מניפסט הקורא לכותבימות לעזוב את הוצאות הספרים ולהתחיל להוציא את ספריהם לאור בכוחות עצמם.ן.
המניפסט מגיע עם הקדמה ארוכה וכתובה היטב, כדרכה של קזין, ובה היא מסבירה מדוע תם עידן ההוצאות לאור, ומדוע אין בהן צורך בתקופה זו, בה בכל מקרה אנשי ונשות השיווק של ההוצאות הם מקבלי ההחלטות.

השנקל שלי בנושא: אני מבינה את הקריאה החתרנית של ארנה קזין ורואה בה תועלת, אני מעריכה את ההתנגדות לממסד ובעיקר את ההתנגדות לשלטון הרשתות ולאנשי השיווק שדחקו הצידה את העורכות והעורכים. ובכל זאת, חושבת שיש מקום להוצאות עצמאיות. קזין אמנם מזהירה לא להפקיר את העריכה הקפדנית ואת עריכת הלשון, אבל אני תוהה כמה יבחרו לדלג על השלב הזה או לפחות לא להשקיע בו כראוי, כפי שבערך 85% מהכותבימות שמפרסמים את כתביהם עצמאית בוחרים לעשות. סוגיה נוספת שיש להתייחס אליה היא הפצה. לא לכל הכותבימות יש את האמצעים ואת כוחות הנפש להפיץ את ספריהם, ואם כבר הספר הודפס עצמאית, הוא בכל זאת צריך להגיע לעיניים קוראות.
עם פרסומו של המניפסט הגיעו מיד שלל תגובות והוא מעורר פולמוס מרתק בעיני, בעיקר בפייסבוק לעת עתה אבל אתן יודעות איך זה.
כך, למשל, אביבית משמרי פרסמה פוסט משל עצמה הקורא להקמת Bandcamp של ספרים, ובפוסט הפייסבוק של ארנה קזין תוכלו למצוא שפע תגובות מעניינות.
למשל, תגובתה של רעות בן-יעקב שחושבת שהקריאה הזו היא כניעה וויתור על תנאים סוציאליים המגיעים לאנשי ונשות הספר; מירי שחם שקוראת לסופרימות לצאת ולהופיע בפני אנשים, בדומה לשוק המוזיקה בו ההופעות הפכו למקור פרנסה עיקרי; דויד גוטסמן מהוצאת פרדס שמתריע גם על הצדדים העסקיים של להיות מו"ל, מה שקורה למעשה כשמוציאימות ספר לבד; ומעין רוגל שמציעה לשקול כל מקרה לגופו, כי יש ספרים שמתאימה להם הוצאה מרכזית וכאלה שיתאימו להוצאה עצמית.