השבוע התקיים המפגש האחרון בסדרת המפגשים האחרונים של שלושת מועדוני הקריאה שהנחיתי השנה, כך שאפשר סופסוף לסכם את מה שהיה לאחד הדברים הכי מעניינים וכיפיים שיצא לי לעשות. מפעל הפיס, שהם אלה שהרימו את הפרויקט הנהדר הזה, רצו לחגוג 25 שנה לפרס ספיר וגם להנציח את אביגדור יצחקי, יו"ר מפעל הפיס המנוח שאהב ספרים אהבת נפש, ויצרו קול קורא למי שמעוניינים לארח מועדוני קריאה. המרכז לספריות וספרות בישראל – שהוא גוף ספרותי שמחזיק ריכוז מרשים של א.נשים שאני אוהבת ועושים דברים מגניבים – קישרו בין כולם לכולם, וכך יצא שבפברואר 26, לפני עידן ועידנים ולפחות מלחמה אחת, התחלתי להנחות שלושה מועדוני קריאה שונים זה מזה קומפליטלי.

אם כך, פעם בחודש נסעתי לקיבוץ רוחמה, לספרייה בחריש ולבית של דני ושיר ברמת אביב, ועשיתי את מה שאני הכי אוהבת לעשות: לדבר עם א.נשים על ספרים. כל קבוצה הייתה שונה מאוד מרעותה, וכולן מגוונות מבחינת הרגלי קריאה, מגדר, גיל ומה שלא תרצו. מכל אחד מהמפגשים האלה יצאתי גבוהה בכמה סנטימטר רוחני אחרי שעוד שיחה התחילה מלדבר על ספר, דמות, קו עלילה, רעיון, חוויה – והפכה לשיחה על החיים שלנו כאן ועכשיו ועל מי אנחנו.

לכל מועדון היו שישה מפגשים: אחד הוקדש לזוכה בספיר, "שכול וכישלון וזומבים" מאת אמיר חרש, אחד לזוכה בספיר ביכורים, "סיטארה" מאת רוני פרצ'ק, באחד התארח סופר לשיחה – וכך הצטרפו אלינו יניב איצקוביץ' בחריש, שמעון אדף ברוחמה ורענן שקד ברמת אביב למפגשים מסקרנים ומאירי עיניים (אני רוצה להאמין שגם עבורם, כי אני מאוד גאה בקבוצות שלי) – ובשלושת המפגשים שנותרו בחרתי את הספרים בהתאם למה שחשבתי שיהיה מעניין לחברות וחברי המועדונים לקרוא ולדבר עליו.

סוכם ש: א. כל קורא וקוראת צריכים לחוות מועדון קריאה ב. אפילו כשדיברנו על ספרים שהיו מי שלא אהבו איכשהו היה מעניין, לפעמים אפילו יותר! ג. הלוואי שאפשר יהיה להמשיך ולהיפגש. הלוואי שזה יקרה.

אז חן ליטבק הנהדרת הוציאה ספר אקורדים לאחד האלבומים הכי טובים בעולם כולו, 'סוף המדבר' של שלום גד אהוב ליבי. את הספר אפשר לרכוש באתר שלה, והשקה חגיגית תתקיים ביום שני הקרוב, 15.6.26, בנסיך הקטן בתל אביב. גם אני הקטנה אדבר בואכה אחפור על האלבום. ניר שלמה ואולי דנון יבצעו כמה שירים, ניצן פינקו תנחה וכל התענוג הזה בחינם. תראו איזה תמונה יפה יצאה.

בשולי הדברים, או בעצם די במרכזם, שבוע הספר נפתח אתמול, ו – תיראו מופתעים – מדובר בחג האהוב עליי. מוזמנות ומוזמנים לראות אותי קורנת (בעיקר מזיעה אבל גם מנחת ספרותית) ולהגיד היי, ככל הנראה אהיה היום (חמישי, 11.6), ובשבוע הבא בראשון ובשלישי בדוכני כתר/מודן. ומעבר לזה ממליצה לבקר גם ביריד הספר של הקולקטיב הספרותי ברחבת הסינמטק, זה קרוב.

לפני כמעט שנה (!!!) תמר גור ראיינה אותי בכובעי כרכזת מערכת בקבוצת הספרים שהיא מנהלת ביד רמה, בחביבות אין קץ ומתוך אהבת אמת לספרים, המלצות אמיתיות על ספרים. היא שאלה שאלות מצוינות שנהניתי לענות עליהן ובאמת לא ברור איך ייתכן שלא העליתי את זה לפה, הספקתי אפילו להחליף משקפיים ולחגוג 44 בינתיים, למען השם! אבל כל עוד הנר דולק (ועשן ל"ג בעומר באוויר) אפשר לתקן. פה אפשר לראות את הפוסט המקורי בקבוצה.

ציפי גוריון מורדי | 43 | גרושה פלוס שתי ילדות | תל אביב | רכזת מערכת בהוצאת מודן, מגיהה, עורכת, מרצה ולפעמים גם כותבת.

את עובדת כיום כרכזת מערכת בהוצאת מודן, מה בעצם נכלל בהגדרת התפקיד?

יש אצלנו כמה רכזות מערכת, כל אחת ותפקידיה היא. אני אחראית על כתבי היד שמגיעים להוצאה, כלומר, מקבלת ומטפלת בכל כתבי היד שנשלחים אליה, לפעמים קוראת בעצמי ולפעמים מפנה לאפיקים הרלוונטיים, עובדת מול העורכות ומנהלת צוות לקטוריות ולקטורים נהדר ומוכשר במיוחד. בנוסף, אני כותבת חוברת שנקראת "מה קורא" ומרכזת את התקצירים של כל הספרים שיוצאים אצלנו ואצל ההוצאות השותפות המעולות בכל הפצה, אם אתן עובדות בחנויות ספרים בטח נתקלתן בה. מעבר לזה, אני אחראית על הגשת ספרים שעוד לא יצאו לתמיכות, כלומר, ספרים שאנחנו מתרגמים משפות אחרות מוגשים לפעמים לתמיכת משרדי התרבות והמכונים לספרות בארץ המוצא שלהם, וספרים בעברית מוגשים לגופים בארץ שתומכים בספרות. אני גם עושה קריאה אחרונה לספרי ילדים ולקומיקסים, עונה על שאלות הקהל הרחב למערכת ועוד כל מיני פרפראות.

כמה שנים את בתחום?

ובכן, בתחום הקריאה אני נמצאת מאז שלמדתי לקרוא. אם אני מנסה להיזכר בתקופה שבה לא קראתי זה רק החודש הראשון אחרי שילדתי את בתי הבכורה. עם הקטנה אולי דילגתי על יום קריאה. למדתי ספרות עברית גם בתואר הראשון וגם בשני, במקביל עבדתי בכל מיני עבודות לא ספרותיות, אבל אחרי תקופת עבודה כטבחית במהלך התואר השני חיפשתי משהו אחר, הגעתי לסטימצקי, אז גם התחלתי לכתוב לקטורות וביקורות ספרים. אחרי שנה וחצי עברתי לעבוד בסיפור פשוט העצמאית והנפלאה בנווה צדק, שם עבדתי 6 שנים והפקתי הרבה אירועי ספרות, ובמקביל כתבתי לקטורות, ביקורות ספרים, ראיונות וטורים בכל מיני מקומות, והתחלתי להגיה ולערוך באופן קצת יותר רציני. אחר כך גם תרגמתי כמה ספרים מאנגלית, והגעתי למודן לפני קצת יותר משלוש שנים. אז כמה שנים זה יוצא? אני דיסקלקולית.

איזה כישורים וניסיון צריך כדי להגיע לתפקיד הזה?

צריך לאהוב מאוד מאוד מאוד מאוד לקרוא. להכיר ולאהוב מגוון רחב של ז'אנרים, לפתח עין טובה שמזהה פוטנציאל, להכיר את השוק ולדעת לשים את האצבע על נקודת המפגש החמקמקה הזו שיש בה גם איכות וגם מסחריות במידה כלשהי, לדעת לשלות פנינים אמיתיות, כי אנחנו לא גובים כסף על הוצאת ספרים לאור ולכן בוחרים בפינצטה את ספרי המקור שכן יוצאים. כדאי גם לאהוב בנות ובני אדם ולזכור שהן שפכו את נשמתן בדרך זו או אחרת לתוך המסמך שאני קוראת. במובן הזה, אני חושבת שהאהבה שלי לכל מה שקשור למפגש בין ספרים לבין נשים ואנשים מאוד מסייעת לי בתפקיד.

את מספיקה לקרוא את כל הספרים של ההוצאה?

הו לא. ומקפידה לקרוא גם ספרים של הוצאות אחרות, זה חשוב בעיניי.

כמה ספרים את מספיקה לקרוא בחודש, עבור התפקיד?

איפשהו בין 15 ל-30 אני משערת.

כתבת בעבר ביקורות ספרים. זה משהו שתרצי לחזור אליו בעתיד?

שאלה קשה. אהבתי מאוד את שלב הקריאה והכתיבה, את הפיצוח של מה שאני באמת חושבת על ספר ועל חוויית הקריאה בו והאופן שבו אעביר את זה הלאה. לא אהבתי את זה שיצא לי לכתוב על סופרות וסופרים ישראליים שהביקורת שלי עלולה להזיק להם והיה גם מקרה אחד הזוי למדי שבו סופרת שכתבתי על הספר שלה ביקורת לא טובה התלבשה עליי באירוע ספרותי ונאמה באוזניי במשך שעה. אני עדיין עומדת מאחורי הביקורת. בקיצור, כנראה כן, אבל אעדיף לדבוק בספרות מתורגמת או בביקורות אוהדות בלבד משל הייתי קוטנר.

יש ספרים שלדעתך היו עוברים לקטורה בעבר ומוצאים לאור, וכיום לא? ולהפך?

כן. השוק השתנה מהותית. אני רואה את זה בכמה מקומות: ז'אנרים שפעם היו יוצאים המון לאור, למשל סיפורים קצרים, היום יוצאים הרבה פחות כי הם נחשבים לפחות מסחריים, ויוצאים בעיקר במימון הסופרים גם כשמדובר בקבצי סיפורים מצויינים. מהצד השני, ספרים שפעם היו עוברים תהליך עריכה רציני ועמוק יוצאים כיום בלי עריכה או עם עריכה מינימלית מאוד, שוב, במימון הסופרים. אני פוגשת שוב ושוב כתבי יד שדחינו כי להערכתנו היו צריכים עוד הרבה עבודה יוצאים לאור בהוצאות אחרות אחרי תקופה קצרה מאוד, כלומר, בלי שהספיקו להשקיע בהם את כל מה שכדאי היה להשקיע.

מה היית משנה ומשפרת בתחום הספרות בישראל?

שופכת כסף (הלוואי שהיה לי כסף). הייתי שופכת כסף על ספריות, על חינוך לאהבת הקריאה, על חנויות עצמאיות, על הקרנות והעמותות והמפעלים שתומכים בספרות ובספרים, על הוצאות ועל כל מיזם שמעודד קריאה לא מגויסת, בלי גבולות.

עם כל העבודה סביב כתיבה ועריכה של ספרים, את מספיקה לקרוא ספרים נטו להנאה?

בטח, אני חייבת. לא יכולה ללכת לישון אם לא קראתי קודם.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

פרוזה כמעט על כל סוגיה, ספרי ילדים ונוער, שירה, עיון בתחומי תרבות, ספרי בישול.

מה את מאחלת לעצמך?

להצליח להמשיך לאהוב וגם להתפרנס מספרות ומספרים, להצליח להיות יצירתית בתוך כל זה ולכתוב בעצמי.

לפני מה שנדמה כמו נצח התארחתי ב"הספריות במרכז", פודאקסט של המרכז לספריות וספרות בישראל ודיברתי על שגרה וחוסר שגרה ביומיום של הוצאת ספרים. הו ימים תמימים! הנה אנחנו שוב בחוסר שגרה שמנוהל על ידי חבורת גברים מחרחרי מלחמה, מנסות לעבוד מרחוק ובה בעת לעזור לילדות עם כמה זומים במקביל תוך כדי ריצות למקלט. אבל זה לא הנושא. מוזמנות להאזין, שימו לב שהפרק עושה חשק ללכת עכשיו ומייד לבקר בספריות בנימינה-גבעת עדה. תודה לליאורי מלי על ההזמנה ועל הראיון החינני.

כאן מאזינות לפרק באפל מיוזיק

כאן מאזינים לפרק בספוטיפיי

ואם אהבתן את קולי הרדיופוני ורציתן עוד, בזמנו התארחתי גם בפודקאסט של בית אביחי, "על החתום", בפרק שעסק באתי הילסום אהובת ליבי. כאן אפשר להאזין.