אחת לכמה זמן מגיע כתב יד שכתוב עליו בגדול "אני לא כמו כולם".
את קוראת כמה משפטים, מרימה גבה, קוראת כמה פסקאות, ואת נבהלת בהתחלה כי מה זה הדבר הזה והאם את באמת רוצה להמשיך להסתחרר בו, אבל אז את מתחילה לקרוא, ואת נשאבת בפליאה הולכת וגדלה לעולם האחר, שאמנם זר לך רק בחלקו, אבל החלק הזר זר מאוד. וככל שאת ממשיכה לקרוא את לא מאמינה למזל שנפל בחלקך.
"שמיים זרים" של משה סויסה הוא ספר כזה. הוא לא כמו כולם. הוא כתוב בצורה פלאית ומרהיבה. עזבו את העלילה (אדם יוצא דופן, תלוש, לא כמו כולם, יוצא למסע שהוא חושב שהוא יודע מה יהיה בסופו, אבל זו רק ההתחלה של עוד מסעות, שיהדהדו מסעות מעברו המשפחתי, וכך זה כנראה יהיה לנצח, מסע אינסופי לדורי דורות). מה שבאמת תפס אותי ב"שמיים זרים" זה הקול המספר, הטון היוצא מן הכלל, השפה עתירת ההוד והרבדים.
זה ספר אחר. זה סופר אחר. זה ספר שראוי לכל פרס ושהייתי אומרת לכל מיטיבי הקרוא: אנא, קראו. ראוי לציין גם את העבודה הפנומנלית של יערה שחורי כעורכת, ואת העטיפה שטליה בר עיצבה לספר ברגישות אין קץ והיא כה יפה וקולעת. אני מקווה שתקראו את "שמיים זרים", אני מקווה שתתפעמו ממנו לפחות כמוני.
ציפי גוריון - אשת ספר 