יגידו, וכבר אמרו, הרבה דברים על נתן זך.
אצלי בראש, יש מקום אחד שבו הוא משורר נפלא שכתב שירה שאפשר היה לגשת אליה. שאפשר היה לתת לילדות ולילדים לקרוא, אבל גם לקרוא ולהתפעם ולהבין את המלאכה הזו, של לצרף מילים לשירה, לפנות מקום בדף, לומר "רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני רוצה לומר דבר מה", לשים את היומיומי עם הנשגב ולנער אותם לתוך שיר.
במקום השני בראש שלי הוא האדם המבוגר שמגיע כל יום לעמוד בדוכן בשבוע הספר בתל אביב. לא ביום רביעי בין שמונה לתשע. כל יום. (ואני אף פעם לא מעזה לומר לו תודה)
וכאן, אחד מעשרות השירים המולחנים שלו, עם לחן וביצוע מרהיבים של יהוא ירון:
ציפי גוריון - אשת ספר 