כבר איזה נצח רציתי לקרוא ספר של ג'ני ולנטיין. כשהתחלתי לעבוד ב"סיפור פשוט" בזמנו, על מדף ספרי הנוער היו כמה וכמה ספרים שלה שלא הכרתי קודם, ובאתר האינטרנט של החנות היו סקירות יפות, נוגעות ומסקרנות עליהם, כי הדר בן-יהודה כתבה אותן.
אז בשבוע הספר עטתי על ההזדמנות והלכתי על "מרק שבור" גם כי השם מסקרן וגם כי מאירה פירון עצמה המליצה.
אני סאקרית של ז'אנר הנוער-מבוגר-מלא-הטרגדיות-שיש-בו-אהבת-חיים-למרות-הכול-וחמלה-כלפי-הדמויות-שלו (הנממהשבאחלהוכה"ש, אם תרצו). ו"מרק שבור" יושב בול במשבצת הזו. על אף שיש לה זוג הורים חיים, רואן בת הכמעט 16 היא המבוגרת האחראית היחידה על אחותה בת השש סטרומה. אחיהן הגדול מת, אמא שלהן לא מתפקדת מרוב דיכאון ואבא שלהן עזב את הבית ולא מודע לחומרת מצבה של האם. אבל תקרית משונה שמתחילה את הספר מניעה דברים ומוסיפה שתי נקודות אור זוהרות לחייהן של רואן וסטרומה. קורים הרבה דברים בספר הזה, הוא כתוב נהדר ויש כל מיני תעלומות ושאלות והתרחשויות, אבל אני חושבת שזה היה העיקר מבחינתי. רואן חיה בלב-ליבה של טרגדיה, ואין לה זמן להתבוסס בה. היא חייבת לתפקד ולהתייחס במרירות למה שעבר עליה. אבל בנקודה שבה הספר מתחיל נפתחים עוד נתיבים, ולאט לאט יהיה על מי ליפול. משפחה אלטרנטיבית נפלאה תגיח, נווד מקסים בן 18 יצוץ ויכיר בכל מה שרואן עושה ובכל מי שהיא. כולם חלק חשוב מהעלילה והכול מורכב, כן? אבל פתאום רואן לא כל כך לבד עם הכול.
כמקובל בז'אנר התחלתי לקרוא בבוקר וגמרתי את הספר באותו יום, בדמעות. אם אתן בקטע של הנממהשבאחלהוכה"ש, ממליצה בכל פה. הולכת לחפש ספרים אחרים של ג'ני ולנטיין.
מרק שבור/ג'ני ולנטיין, מאנגלית: מאירה פירון. טל מאי, ידיעות ספרים 2010.
הסקירה הזו פורסמה כחלק מפינת ההמלצות השבועית בקבוצת "המסע אל האי אולי – מסעות בספרי ילדים ונוער" של הדר בן-יהודה ושלי. בתגובה לפוסט המקורי נמצאות עוד המלצות, מוזמנות לסור ולאהוב אותנו.
ציפי גוריון - אשת ספר 