המלצה: נעדרים קרים

אוקייייייי, אני ממש מקווה שאסף קוגלר כבר עובד על המשך עלילותיה של שירה, אני צריכה את המנה השנייה שלי!

סליחה, רגע, אוספת את הפאסון שלי מהרצפה, מההתחלה:
יש ספר. "נעדרים קרים". כתב אותו אסף קוגלר, והוא יצא בהוצאת עם עובד. במרכזו עומדת שירה, חיילת צעירה שבניגוד לשאר חברותיה מהאולפנה בחרה להתגייס ולהצטרף ליחידה משטרתית אזוטרית בשם נ"ק, נעדרים קרים. היא מגיעה לירושלים הקפואה, מוצאת את עצמה במגורים צבאיים ענקיים רק עם יוראי ("מי זה יוראי?" "את לא תפספסי אותו") וכמה ש"גים מתחלפים, ונזרקת הישר לקריאת תיקיות נעדרים קרים בקרוון קטן על גבול מזרח העיר.
הרבה דברים קורים לשירה, רובם בלתי מתוכננים בעליל אבל כולם עוברים דרך העדשה השירתית המובחנת: עדשה סוערת, חדה, מסתבכת, שיפוטית בעיקר כלפי עצמה, שלא עוצרת לרגע.
הספר חוסל אצלי תוך שלושה ימים ואלמלא היו כל מיני יצורי בית שהפריעו לקיומי (ומפריעים גם לכתיבת ביקורת קוהרנטית יותר) הוא היה מתחסל בשעות. בתחילת מסענו המשותף רציתי לאהוב את שירה וגם חששתי – היא מגיעה ממקום דומה לזה שהגעתי ממנו (גם לי יש רב רענן משלי, אפילו כמה), וגב הספר נתלה באילנות גבוהים – אבל לא היה צורך לחשוש. אמנם היו כמה מקומות שבהם נשארתי וחצי תאוותי בידי (יוראי קשור להרבה מהם), יכול להיות שזה גם כי עלילת המתח מצוינת אבל מה שסביבה מסקרן לא פחות, ועם זאת, אם לא ברור, אני רוצה עוד.
שירה התיישבה בקישקעס שלי יחד עם כמה מדמויות המשנה, אז מזל שהיא עוד תחזור, הרי יש עוד מה לפתור ויש חוטים פרומים שמחכים להיקשר, אז נו, אסף קוגלר, סגר זה לא תירוץ.