על "הכול אודות ליהמן"

חייבת לספר לכן על ספר שככל הנראה לא מזכיר שומדבר אחר שקראתן.
"הכול אודות ליהמן" מספר את תולדותיה של משפחת ליהמן, שאתן כנראה מכירות כ"אחים ליהמן", כוח כלכלי מכונן בכלכלה האמריקנית המודרנית, אבל אין סיכוי שהייתי מעיפה בו יותר ממבט אחד אם זה כל מה שזה היה.
בנוסף, מדובר בספר עב-כרס, אולי העב ביותר שקראתי, 758 עמ'. המממ, אתן אומרות לעצמכן. זה קצת מאיים. אבל "הכול אודות ליהמן" כתוב בצורת בלדה. כלומר, אם העובי הפחיד אתכן, הוא לא צריך, כי בכל עמוד יש מעט מאוד מילים.
אם אתן פחות בעניין של כלכלה, זה בסדר, כי זה בעצם סיפורה של משפחה: מהגרים יהודים מגרמניה מגיעים לארה"ב ומנסים להסתדר בדרכים מקוריות בעזרת מוחם החריף, ואנחנו מוזמנות לעקוב אחרי השושלת שלהם לאורך שנים רבות.
אבל בעיקר, בעיקר, מדובר בסיפור משפחתי בן כמה דורות שמסופר באופן כה מקורי שמדי כמה עמודים תרגישו שהמוח שלכן פשוט צף כמה מטרים מעל לראש.
סטפנו מאסיני, אם לסכם, כתב רומן משפחתי על משפחת ליהמן בצורת בלדה. בתור שכזו, השפה משחקת בה תפקיד חשוב – בחירת המילים, המצלול, השיריות – למעשה צריך לייסד איזשהו פרס ולתת אותו לארנו בר על מלאכת התרגום המרהיבה שעשה כאן. לא צריך להבין איטלקית כדי לדעת.
מאסיני מתגמל את כל מי שיוצאת איתו למסע לאורך שושלת ליהמן: הוא מצחיק, הוא קורץ לנו מבעד לכל מיני פתחים, הוא מצייר דמויות – גדולות מהחיים לצד כאלה שתפקידן זעיר – במכחול מדויק, מעגן אותנו בזמן עם רקע היסטורי חינני ובטקסט עם פראזות חוזרות, ובעיקר גורם לנו להרגיש שאנחנו זבוב על הקיר של אחת המשפחות החשובות ביותר בהתפתחות הקפטיליזם ושיש לנו כרטיס לשורה הראשונה (אה, כן, הם כל הזמן מנסים להתקדם עד לשורה הראשונה והמיוחסת בבית הכנסת) בהצגה שמתחילה ב-1844 ונמשכת עד קריסתה ב-2008.
הספר אמנם הועלה כמחזה, וזה לא מפתיע, והייתי רוצה לראות אותו, אבל קריאת הספר היא חוויה חד-פעמית. הוא באמת לא כמו שומדבר שקראתן, וזה לא מובן מאליו שהוא תורגם לעברית. מסירה את הכובע (פדורה, כמובן) בפני הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים על היצירה הזו.