על "מי יבוא איתי"

לילה. דובונת כבר יודעת שהיא יוצאת לדרך, יש לה מטרה: לראות מה יש מעבר לחומת גן החיות. השאלה היא רק מי יבוא איתה. אבל נראה שכולם ישנים או שאמא שלהם לא מרשה להם או שהם עסוקים. אבל היי, מי זו, יש פה ארנבת שחורה שממש רוצה להצטרף. יש לה את אותה המטרה, יש לה תוכנית, אפשר לצאת לדרך, אבל הנה הגיע הבוקר.
זו, בקיצור נמרץ מאוד, העלילה של "מי יבוא איתי", ספרה החדש של רונית רוקאס שאיירה אפרת דהאן ויצא בהוצאת כנפיים וכתר ספרים. אבל כמו בספרי הילדים הטובים באמת – זה רק חלק קטן מאוד מהסיפור. כי כשבאמת מכבדים את המלאכה, כל פרט ופרט בסיפור נבחר בקפידה ומתוזמן היטב.
אנחנו יודעים איפה ומתי אנחנו – גן חיות, לילה. מי מפחיד? השומר. מי שומר? הינשוף. ועכשיו דובונת יכולה להיכנס. כשהיא תחפש ולא תמצא אף חבר לדרך, ארנבת תצייץ, אבל דובונת עוד לא מוכנה. היא לא תשמע. היא צריכה להתייאש, וארנבת צריכה להרים את הקול, ושתיהן ימצאו זו את זו. ודובונת תחשוד בהתחלה, כי היא כבר לא ממש מאמינה שמישהו באמת רוצה אבל גם ראוי לבוא איתה. אבל הנה, מסתבר שארנבת כבר הכינה תוכנית! כל אחת מהן מדמיינת משהו אחר מעבר לחומה, אבל שתיהן סקרניות ומוכנות. ושתיהן יודעות שאם כבר בוקר זה ממש לא נורא, כי הן יכולות גם ללכת מחר. כבר יש להן עם מי, וזה העיקר.
כן, זה מהספרים האלה שחושבים שהסוף שלהם יהיה משהו אחד, אבל הוא משהו אחר, וזה לא מאכזב – זה מרגש. וזה גם מהספרים האלה שכביכול מספרים סיפור פשוט, אבל הפשטות כל כך מורכבת ועשירה שנוצר קסם.
האיורים של אפרת דהאן מוסיפים כל כך הרבה לעולם של גן החיות, ללילה המסוים הזה, לדובונת במרחב ולדובונת לכשעצמה, כשהשיא מגיע עם פתיחת התוכנית של ארנבת, והאיור והמילים משתלבים זה בזה.
המסר עובר? הסברתי טוב?
זה ספר נפלא.