על ביאליק וח"ן לטף

הספר השלישי שבחרתי להציג באתגר העטיפות והצגתי גם בקבוצה המופלאה שמתהווה לה בקבוצה שHadar Ben-Yehuda ואני הקמנו, המסע אל האי אולי – מסעות בספרות ילדים ונוער, הוא גילוי מאוחר של ילדותי השנייה.

אני משערת בזהירות ש-95% מאיתנו שרו נד-נד על הנדנדה ורכבו על סוסים דמיוניים עם רוץ בן-סוסי, ואז תהו מה זה "הספנתעיר", וכעבור כמה שנים נרדמו בשיעורי ספרות כשהמורה לימדה את "צנח לו זלזל"/"שלום רב-שובך"/"לא זכיתי באור מן ההפקר" לבגרות, נו, ביאליק, המשורר הלאומי וזה.
אבל קצת בדומה לעגנון, הייתי צריכה לנער את שאריות מערכת החינוך כדי להתבונן בביאליק שוב, וזה קרה בזכות שירי הילדים שלו.
כל תינוקת שנולדת בתל אביב זוכה בגרסה הזו של שירי ביאליק לפעוטות עם איורי תום זיידמן-פרויד. אם אני יכולה שוב להתפרע עם ספקולציות, 30% כנראה גם מקבלות במתנה את "ביאליק לפעוטות" הקשיח עם איורי אלונה פרנקל. ויש מקום לשניהם, ואת שניהם אני אוהבת.
אבל פה מופיעים בזה אחר זה "הפרח לפרפר" ו"הפרפר לפרח", והם האוצר האמיתי.
אחרי שדיקלמת את "דובא רבא רברבא" מאה פעם לתינוקת צוחקת, ואחרי שהקפדת להקריא את "בנות שתיים בובותיים" במלעיל כי ביאליק כתב אז בהברה אשכנזית ואת חננת-על, את פתאום שומעת את המילים שאת קוראת.
"פרפר, פרפר,
פרח חי"
כמה יפה לקרוא לפרפר פרח חי! את פתאום ניצבת, עדה דוממת לשיחה של הפרפר והפרח:
"תפור מצבעַי
לךָ מעיל,
כתונת פסים,
כנפי גיל."
כנפי גיל!
"שנינו פרחים –
אח ואח"
קסם, פשוט קסם. ובעמוד הבא, "הפרפר לפרח" ממשיך את אהבת הפרח והפרפר כשהפרפר הנודד חוזר אל ידידו המושרש בקרקע, והחברות בין השניים (אני לא אכתוב פורחת. אני לא אלך לשם.) צומחת:
"שלום לך פרח,
וברכה בלי די"
יש זמן רק לנשיקת-צוף והם נפרדים שוב:
"אשתה מכוסךָ
רק אגל טל חי
ועפתי כרגע
להר ולגיא."
אבל יש למה לחכות:
"ערב אשובה
ובפי לך שי:
ברכת ההרים
וברכת הגיא."
ואת איתם, ואת מתמוגגת, ואת רואה את ביאליק באור אחר לגמרי.

ח"ן לטף – מבחר משירי ח"נ ביאליק לפעוטות. איורים: תום זיידמן-פרויד. הוצאת עם עובד ועיריית תל אביב, 2008.