"אוגי ואני: שלושה סיפורי פלא", של ר"ג' פלאסיו, הוא כעין ספר המשך ל"פלא". למה "כעין"? כי הוא לא באמת המשך במובן הלינארי שבו אנחנו רגילים לחשוב על ספרי המשך. פלאסיו מקדישה לכך את ההקדמה ומסבירה לקוראותים למה בחרה לכתוב את הספר. "אוגי ואני", לפיכך, אמנם מתקיים בעולמו של אוגי, אבל הוא לוקח שלוש דמויות משנה חשובות יותר ופחות מ"פלא" ונותו להן קול משלהן.
הגיבור הראשון, ג'וליאן, הוא המעניין ביותר, משום שג'וליאן היה הנבל של "פלא". עם הזמן והפופולריות הגואה של "פלא" ג'וליאן גרם לכזה גל התנגדות ושנאה, שיפה בעיני שפלאסיו החליטה לתת לו קול ולהסביר מאין בא, מה הפגישה עם אוגי עוררה בו, מי הוריו ואיך בסופו של דבר הוא הבין את מה שעולל.
בסיפור השני נפגוש את כריסטופר, החבר הותיק של אוגי שכבר לא כל כך בקשר איתו, והסיפור שלו מזגזג בין חיי היומיום שלו, חייו של ילד מפוזר עם הורים בתהליכי גירושין כשהשגרה לפתע מופרת, לבין היכרותו הקודמת עם אוגי.
הסיפור השלישי הוא סיפורה של שרלוט, הילדה הטובה ששומרת על מרחק בטוח מאוגי ב"פלא". שרלוט היא תלמידה מצטיינת שכל הזמן צריכה שיחשבו עליה דברים טובים ויאהבו אותה. מה עושה לה המפגש עם אוגי? והאם באמת כל כך חשוב שכולם יאהבו אותך כל הזמן?
כמו בפלא, גם כאן משחקת המוזיקה תפקיד חשוב, שפתם של הילדים, המספרים, דיבורית ומובחנת – שוב, הודות לתרגום המעולה של שהם סמיט ואמנון כץ – והעיקר הוא פשוט להיות בן/בת אדם. אין רחמים, הדברים שקורים לילדימות בכיתה ה' לא תמיד פשוטים. גם אם ההורים לרוב ממש בסדר (אפילו ההורים ה, אממממ, מאפשרים, של ג'וליאן), הגיבורימות שלנו עדיין בהתמודדות מתמדת עם השגרה שלהם ועם המוח שלהם שלפעמים לא מפסיק לעבוד, כל בחירה היא פוטנציאל לדרמה, אבל בסופו של יום "אוגי ואני", כמו "פלא", מעודד את הקוראותים שלו לבחור בטוב בלי להטיף מוסר. לבחון את ההשפעה שלנו על העולם ולעשות את הדבר הנכון.
מומלץ בחום למי שאהבו את "פלא", מי שלא קראו אותו – בהחלט ממליצה להתחיל משם.
אוגי ואני – שלושה סיפורי פלא / ר.ג' פלאסיו, מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ, כנרת זמורה ביתן
ציפי גוריון - אשת ספר 