ביקורת: פלא

קצת מביך שרק עכשיו קראתי את "פלא", לא?
כן כן, אני מבינה שאני היחידה פה שהגיעה אליו רק עכשיו, אז נעשה את זה קצר: אוגי הוא ילד עם עיוות נדיר בפנים. עד כיתה ה' הוא למד עם אמא שלו בבית ועכשיו הוא מתחיל ללכת לבית ספר.
מה זה אומר?
שהוא שם את עצמו במקום מאוד חשוף ומסוכן, שיש כאלה שיצחקו עליו, יזדעזעו ממנו, מה לא, אבל גם שהוא נפתח לעולם חדש שבו יש לו חברים ואנשים שלאט לאט כמעט ולא שמים לב לעיוות שלו מעבר למשפחה שלו.
אנחנו שומעות על אוגי מנקודת מבטו אבל גם מכמה נקודות מבט נוספות, שיוצרות תמונה קצת יותר שלמה לעולם של אוגי ושל איך שהוא נתפס מבחוץ. יש לנו שנה שלמה של אוגי שמסופרת בלי רחמים ומגובה העיניים, והאפקט של זה מרגש באופן יוצא דופן.
ומעבר לזה, אני אוהבת ספרים שדורשים בלי בושה מהקוראותים שלהם להיות אנשימות טובים יותר.
ר.ג'. פלאסיו הייתה בכלל מעצבת גרפית כשהתחילה לכתוב את זה וכרגע נראה לי שהיא יושבת על מפעל אוגי שלם של ספרי המשך ועיבודים קולנועיים ומה לא, אז יאי ר. ג'.! תכף אקרא את ההמשך ונראה אם הוא מוצדק.
שהם סמיט ואמנון כץ, כהרגלם בקודש, תרגמו נפלא. תודה לשרון רמון על ההמלצה החמה ועל השאלת העותק, תכף מחזירה לך.
ובקיצור, אם אתן בקטע של ספרי נוער וטרם קראתן, יאללה.
אם יש לכן בנות ובני 12 ומעלה שיאהבו סיפור מהחיים, יאללה.
ממליצה בכל פה. 

פלא / ר.ג' פלאסיו, מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ, כנרת זמורה ביתן