ביקורת: אביב באיליריה

הלו הלו.
אז בסוף השבוע גמרתי לקרוא את "אביב באיליריה", ספר שסיקרן אותי מאוד מאז שרנה ורבין הודיעה שהוא יהיה הספר הראשון שתוציא במיני-הוצאה שלה, ערבי נחל – Willows.
כש"אביב באיליריה" הופיע בחנויות מיד בדקתי במה מדובר וקצת התבאסתי, כי, ובכן, זה נשמע מאוד נחמד אבל לא ממש הקטע שלי. גרייס קילמייקל, אשת החברה הגבוהה בלונדון, ציירת ידועה בשם נעוריה אבל רק בשעות הפנאי כי היא צריכה להיות אם ורעיה, צריכה הפסקה מחייה. היא יוצאת למסע באיליריה, פוגשת את ניקולס, בחור אומלל, גם למשפחה שלו לא חסר כסף, שרוצה לצייר אבל המשפחה מייעדת אותו להיות אדריכל. אני לא כל כך בקטע של החברה הגבוהה טו בי הונסט וגם לא כל כך בקטע של תיאורי נוף, אז חיכיתי לשמוע מה אומרות.
או אז החלו ההשתפכויות. כתבו נפלאות על הדמות של ליידי קילמייקל. ואני אוהבת את מפעלותיה של רנה. אני חושבת שהיא עורכת נהדרת ומתרגמת מעולה, אז זה כל מה שהייתי צריכה כדי לקחת אותו ולהתחיל.
צ'מעו.
לקח לי הרבה זמן עם הספר הזה. תיאורי הנוף ייגעו אותי, ליידי קילמייקל ההו-כה-מושלמת קצת ייגעה אותי גם, חיבבתי את האופן שבו היא מתנהלת בעולם, בהתחשבות מופלגת ובעדינות ובלי שהמוח שלה יפסיק לחשב חישובים, אבל כמויות התיאורים של פניה היפות וכל הזרקורים אליה שכיוונו אותי בכוח לחשוב כמה היא נהדרת גרמו לי לנוע באי-נוחות, מה גם שכל הדיבורים קצת הרימו לי את הציפיות. על כל פנים, זה כן מהספרים שאני חייבת לומר שאולי אם הייתי קוראת בתקופה אחרת הייתי מתה עליהם.
כי מעבר לכל הכסף הזה שיש לכולם ולכל הפרחים המלבלבים באיליריה, ישנו המסע הנפשי של ליידי קילמייקל שמצליח להיות עמוק ויפה ומתואר נפלא. הדרך שעשתה מאז הרימה את חפציה ועלתה על הרכבת ועד לסוף הספר, ההתפתחות שלה כציירת, כאישה, כמנטורית של ניקולס, מרגשים באמת.
יצויין, כמצופה, התרגום המופתי של רנה ורבין שהעביר את את פערי הדורות שנוכחים כל הזמן בשפה לעברית בלי למצמץ ותירגמה ספר שדי מדהים אותי שפורסם ב-1935.
על אף הסתייגויותיי האמורות מהז'אנר והזמן שלקח לי, זה ספר שאמליץ עליו, וכבר המלצתי, אם אתן בעניין של ספרי מסע פיזיים לצד נפשיים, ספרות תקופתית, תיאורי אדריכלות ונוף וגיבורות אמנותיות אולד סקול, לכו על זה.
בפינת הקטנוניות: כל הספר חיכיתי לשלב שבו גרייס נוהגת כדי להגיד "אה, לכן היא נוהגת על העטיפה" רק כדי לגמור את הספר ולהבין שזה מטאפורי, היא לא נוהגת. 

שלכן, בברכת כל יום הוא יום האישה שמח,
ציפי

אביב באיליריה / אן ברידג', מאנגלית: רנה ורבין, ערבי נחל