ביקורת: שיבה

נעלמתי קצת, עמכן הסליחה, אבל זה היה בגלל א. חנוכה ב. הייתי שקועה כל כך ב"שיבה".
לא מתה על ספרים שבהם כל פרק הוא מנקודת מבט של דמות אחרת, אבל כמה טוב לגלות שלפעמים את טועה. ההמשכיות במקרה הזה, כשכל פרק מסופר מנקודת מבט של צאצא.ית של הגיבור.ה שלפניה, עובדת. כל פרק מוביל בהרמוניה אל הפרק הבא, ועם זאת כל דמות מצליחה לקבל סיפור וקול משלה עד כדי כך שקשה להיפרד ממנה בפרק הבא. 

שיבה
אם פספסתן את הספר המדובר הזה, אספר שהוא מתחיל באפריקה, בחוף הזהב שבגאנה, עם בואו של האדם הלבן. מכאן כל פרק מתגלגל ומוביל אותנו דרך השבי, העבדות, עבודות הפרך, קץ העבדות לכאורה, ההתמודדות עם הגזענות, ההתמודדות עם ההווה וההתמודדות עם העבר.
זה ספר נפלא, בקלות אחד הטובים שקראתי השנה, ויצויין לטובה התרגום הקולח של שי סנדיק ובכלל, תודה לתמיר סנדיק שהוציאו לאור את הספר היפהפה הזה.
וכן, זה אחד הספרים האלה שמיד כשאת גומרת את מדפדפת להתחלה כי את רוצה להיזכר איך זה התחיל. ובעצם לקרוא הכול מחדש. ואז את אומרת לעצמך, וואללה, היה פה עץ משפחה בהתחלה, בכלל לא הייתי צריכה אותו כי הדמויות ישבו לי בראש וישארו שם עוד הרבה זמן. ואז את אומרת לעצמך, אוי ציפי, שוב את מדברת לעצמך באוטובוס, מה יהיה.
בקיצור, יאללה, לכו לקרוא את "שיבה".

שיבה / יא ג'סי, מאנגלית: שי סנדיק, תמיר סנדיק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s