לפני אי-אילו שנים קראתי את "הרוח שורקת בעגורנים" של לידיה ז'ורז' והוא כבש אותי לאט. בהתחלה הייתי צריכה דחיפה, מה זה, מי הגיבורה, מה קורה, אחרי חצי ספר כבר הייתי מהופנטת והוא הפך לאחד הספרים שאני תמיד ממליצה עליהם למיטיבי-קרוא. אבל קצת חששתי משאר הספרים של לידיה ז'ורז'. מי אמר שהם יעמדו בציפיות? אולי עדיף להישאר עם יצירת המופת האחת?
איזה מזל שהיא עשתה נעם רותם אחרי "עזרה בדרך". "ליל הנשים השרות" הוא משהו אחר. והוא נפלא. שנות השמונים בליסבון, סטודנטית שתקנית נדחפת על-ידי שתי אחיות להיות "האלמנט החמישי" בלהקה שהן מקימות. גם אם מוזיקה לא מעניינת אתכן כהוא-זה, גם אם שנות ה-80 הן משהו שאתן רוצות להדחיק, אם יש בכן הערכה לכתיבה נפלאה אני מפצירה בכן לקרוא את הספר הזה. בדומה למרגרט אטווד ברגעים הכי טובים שלה, עצם ההיזכרות ומעשה הכתיבה הם דמויות חשובות בספר, וז'ורז' כותבת כך שפשוט תרצו לקרוא כל משפט שוב. התרגום המצוין של מרים טבעון הוא שגריר מופתי למוזיקה של ז'ורז'. עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריכה לאתר עותקים של הספרים האחרים שלה.
ליל הנשים השרות / לידיה ז'ורז', מפורטוגלית: מרים טבעון, הספריה החדשה
ציפי גוריון - אשת ספר 