בסוף השבוע ביצעתי חיסול ממוקד ב"גוזל" של ארנה קזין. אני מוטרדת ומסוקרנת ומבולבלת.
מצד אחד, הוא נגמע במהירות: הבלשית-האנטי-בלשית אלי היא דמות מעניינת, הסצינה התלביבית הספרותית מוכרת – גם אם נבלעת בעלילת המתח; הסצינה התלביבית הלסבית מסקרנת וכתובה טוב; הפער שנוצר בין הזוועה שבתינוקת חטופה בת שבעה חודשים לבין הקרירות והענייניות שבה אלי הקצת אוטיסטית מדווחת עליה אפקטיבי; פתרון התעלומה מפתיע ועשוי טוב.
כן, אני בהחלט רוצה לקרוא את הספר הבא שיצא בימים אלו, אבל כאמור, נשארתי קצת מוטרדת. הקלילות שבה הספר נקרא ביחס לאימת התינוקת החטופה האמורה יצר אצלי דיסאוריינטציה. חקר הציפורים של אלי, אורינתולוגית במקצועה, מפורט הרבה יותר מדי לטעמי (משערת שאם נטרח לעשות איזו חלוקה מוטיבית בין עלילת הפשע לבין התעסקות בציפורים היחס יהיה לטובת הציפורים, וזה ספר קצר) ושקוף לא אחת – עניין שגם כמה ביקורות עסקו בו.
אם לסכם – דראפט נוסף כנראה לא היה מזיק, אבל אם אתן חושקות בגיבורה מרעננת ותינוקת חטופה לא מבעיתה אתכן – בהחלט שווה קריאה.
גוזל / ארנה קזין, הקיבוץ המאוחד
ציפי גוריון - אשת ספר 